- קשר עם הורים
חגי תשרי ושאר הימים בלבן …
הורים גרושים.
יום שני זה יום האב. השעה 20:00 את מעוכה על הספה, מתכוננות לבהות בטלוויזיה ונהנית מהמחשבה שאת לא צריכה לשמוע "אמא לא בא לי להתקלח.." ואזזזזזזז צילצול הודעת וואצאפ מעיר אותך מהחלום…
"הורים יקרים, סליחה על השעה.. מחר יש לבוא בחולצה לבנה". הלם/ שוק/התקף חרדה…?!
בשלב הראשון טלפון לאבא שלה…ותוך כדי שיחה את מבינה שאם הוא לא ישרה כל הלילה חולצה באקונומיקה ..מחר בתמונה שתקבלו ממחנכת הכיתה הילדה המתוקה שלך תבלוט בכל הדרה בצבעי טווס בטקס ט"ו בשבט…כבר התפשרת על חולצה עם כתמי קטשופ העיקר שרובה תהיה בלבן!!
בשלב השני-הטחת האשמות אצל מי החולצה הלבנה? מתחיל ויכוח אצל מי נשארה החולצה מטקס קבלת ספר תורה…הויכוח מתלהט אבל אז אבא שלה מציע חולצה לבנה עם מיקי מאוס בגודל A4.
בשלב השלישי- את קולטת שמחר, אם לא תהיה לך תושיה, הבת המתוקה שלך תמרר בבכי שהיא היתה היחידה בלי חולצה/שכל היום נהרס בגלל זה/שכל הילדים צחקו עליה ובגלל זה לא יהיו לה יותר חברים.. ועוד ועוד…ורק המחשבה שכל הטוב הזה עומד להיות מחר במשמרת שלך מעוררת בך קוצר נשימה..
בשלב הרביעי – את מתחילה להפוך את הארון ולחפש את החולצה הלבנה, זו שקנית בטקס קבלת תורה ובוודאות את זוכרת שהיא אצל אבא שלה (וכנראה נכחדה בין בליל החולצות שעפו לארץ לעולם לא). מהארון את עוברת לארון כביסה.. מתעקשת עם עצמך שבטוח תמצאי חולצה …וכל זה תוך כדי הודעות למי שקיבל ברגע זה רשימה מפורטת של כל האבידות במחלקת הביגוד, נשמע שהוא מגלה יאוש ותבוסה בקרב… ובעיקר מנסה עם סקוץ להוריד את המיקי מאוס…
אוקי מצאת משהו של אח שלה שגדול ממנה ב-3 שנים … אולי היא תבוא עם שמלה לבנה? לבסוף מחליטה על מספריים והופ התקצרה החולצה והיא לבנה…(באותו רגע את מרגישה שפיצחת את האטום).
ועכשיו את שואלת את עצמך – כיצד תגיע החולצה אל היעד? הלוואי שהיו שליחים של וולט שמסתובבים ומעבירים בין הבתים של הגרושים והגרושות ספר היסטוריה/ כדורסל לחוג/נעלי ספורט/בובה שבלעדיה לא נרדמים ועוד…
בשארית כוחותייך את מניעה את האוטו ומשאירה את השקית עם החולצה מחוץ לבית האב..מזל שאתם במרחק נסיעה קצר את חושבת לעצמך..
24:00…הבית שלך הפוך…כי הפכת ארון בגדים וארון כביסה…
את נושמת לרווחה ומחכה לתמונה הלבנה של מחר..כי יפית המחנכת תמיד שולחת להורים תמונה בלבן.
בבוקר כולך מעוכה מדדה למשרד .. הודעת וואצאפ כל הילדים בחולצות לבנות ואז עם חיוך ענק מאוזן לאוזן מתנוססת הילדה שלך בחולצת בטן לבנה (במלאכה אף פעם לא הצטיינת ומוטוריקה עדינה זה לא התחום החזק שלך) ומה שעובר לך בראש זה…למה אמרו להם להרים ידיים ולנופף לשלום….אולי אז היתה החולצה מצליחה להיות "בקשר" עם המכנסיים…
~~~~
אז מחנכת יקרה,
באמת באמת שאני הכי מבינה שצריך חולצה לבנה, אבל אם אפשר להודיע כמה ימים מראש…כי את יודעת יש ימים שהיא ישנה אצלו ויש אצלי… יש ערמת כביסה בבית שלו ובבית שלי, יש כתמים שרק אני יודעת להוריד והוא ממש לא….ועוד ועוד.. לא אלאה אותך..זה קצת מסובך לפעמים לילדים (וגם להורים!)להיות בשני בתים.
אבל… שתדעי… שמאחורי כל "חולצה לבנה" עומדת אמא מותשת שיום לפני כן עברה משבר עולמי כדי שהבת שלה תחייך בלבן 